הכרעת דין בתיק ח"א 90/07

כתב האישום כנגד הנאשם, סרן ו.א., מייחס לו עבירה של אי שמירת רווח בין רכב לרכב, לפי סעיף 49(א) לפקודת התעבורה, תשכ"א - 1961, עבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ועבירה במסמכים צבאיים, לפי סעיף 105 (1) לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955.

על פי כתב האישום, ביום 10 ביוני 06', בשעה 04:00, בכביש בית הילל, נהג הנאשם ברכב צבאי מסוג טויוטה בעקבות רכב אחר ולא שמר על מרחק מספק, כתוצאה מכך התנגש ברכב האזרחי , שנסע לפניו, בעת שהלה בלם. כתוצאה מהתאונה, נפגעו ארבעת נוסעי הרכב האזרחי באורח קל, לרכב הצבאי נגרם נזק בסך 17,059 ש"ח ולרכב הצבאי נגרם נזק בסך 23,676 ש"ח.

בהמשך, כך על פי הנטען, פנה הנאשם אל הנוסעים ברכב האזרחי בבקשה שלא יזעיקו אמבולנס למקום ו"יסגרו את התאונה ביניהם". הוא הציע לנפגעים סכומי כסף על מנת שלא יתפנו להיבדק בבית חולים וניתק את מכשיר הטלפון הנייד שלהם כל אימת שהתקשרו להזעיק אמבולנס, וזאת כאשר כל אותה עת שבים הנפגעים ומציינים בפניו כי נפצעו בתאונה והם מעוניינים בטיפול רפואי מיידי.

בנוסף, וללא קשר, מיוחסת לנאשם עריכת מסמך, שבו ממליץ מפקד הגדוד, לאשר לו רישיון נהיגה צבאי לצורך מילוי תפקידו בתקופת שלילת רישיון הנהיגה האזרחי שלו. על המסמך הופיעה חתימה מזויפת של המג"ד. את המסמך הגיש למשרד הרישוי הצבאי.

מלכתחילה הודה הנאשם באחריותו לתאונה. הוא כפר בשאר פרטי האישום. אי לכך, נשמעו ראיות הצדדים.

מטעם התביעה שמענו את האזרחים שנסעו ברכב, שנפגע בתאונה, את מפקדו של הנאשם, את קצין הרכב ואת חוקר תאונות הדרכים שטיפל בתיק. מטעם ההגנה נשמע הנאשם, חייל ששימש כנהגו בעת הרלבנטית וחברו, שהיה איתו בעת התאונה.

עובדות מוסכמות:

אין מחלוקת כי ביום 10 ביוני 06', בלילה שבין יום שישי לשבת, נהג הנאשם ברכב צבאי בכביש בית הילל, שהוא כביש בין עירוני ודו סיטרי. הנאשם נהג במהירות שאינה תואמת את תנאי הדרך, וכתוצאה מכך פגע חזית באחור ברכב האזרחי, שנסע לפניו.

באותה עת לבש הנאשם חולצה כתומה, ולצידו ישב חברו ממן אלרן. כן אין חולק כי לאחר התאונה נגשו הנאשם וחברו אל הרכב האזרחי וניהלו שיחה קצרה עם יושביו. תוכן השיחה שנוי במחלוקת.

לאחר אותה שיחה, פנה הנאשם והסיע את הרכב הצבאי מרחק כ- 100 מטרים משם, והחנה אותו בחניית בית סמוך.

ברכב האזרחי, שהיה מעורב בתאונה, נהג מר יוסף ייתח. לצידו ישב בן אותמזגין. במושב האחורי ישבו מר צרפתי וסמ"ר לוי .

פרט האישום השני:

ביחס לפרט האישום השני העידו בפנינו כל הנוכחים ברכב הנפגע, הנאשם וחברו, שישב לצידו בעת התאונה.

מר יוסף ייתח, שנהג ברכב האזרחי שנפגע, מסר כי בעת התאונה היו בדרכם חזרה ממועדון בקרית שמונה. התאונה ארעה בשעה 4:00-4:30, כאשר רכב פגע בהם מאחור.

לאחר שעצר את רכבו, שמע צעקות מבחוץ, והבחין, כי האנשים ברכב הפוגע רבים ביניהם. הרכב הפוגע ברח מן המקום, קרי: אחד מהפוגעים הסיעו משם, כך שיצא מטווח הראיה של העד.

בשלב זה, פתח הנאשם את דלת רכבו ושאל אם הכול בסדר. חברו, בן, התקשר למד"א, ואחד הנוסעים ברכב הפוגע, שהיה לצידו, ניתק לו את הטלפון. אחד הנוכחים, שלהשערתו הוא שנהג ברכב הפוגע, הציע לו לסגור את העניין ביניהם, מבלי לערב משטרה וביטוח. לדבריו, אחד מנוסעי הרכב הפוגע הציע להם תשלום.

בשלב זה הגיע למקום אמבולנס, והם התפנו מן המקום. כתוצאה מן התאונה סבל מפגיעה בצווארו.

בחקירה הנגדית מסר העד, כי נחקר במשטרה יחד עם חבריו כשבועיים לאחר האירוע. טרם העדות הם שוחחו ביניהם על האירוע, לרבות הצעת התשלום. באותה עת לא ידעו את פרטיו של האדם, שהציע להם כסף. במהלך החקירה לא בוצע מסדר זיהוי, והוא אינו יודע מי נהג ברכב הפוגע בעת התאונה. בהמשך עדותו, מסר העד, כי סמוך לאחר התאונה הסתבר לו כי ברכב הצבאי היה קצין, והוא הניח שהוא שנהג ברכב הפוגע. הוא זיהה את הנאשם כמי שהיה מעורב בתאונה ולאחר מכן פגש בו בחקירה. אין הוא יכול לזהות את הנוסע הנוסף ברכב.

העד מסר, כי בעת התאונה היה רכבו תקין. הוא עצמו היה ערני, ולא צרך אלכוהול קודם לתאונה. הרכב בו נהג היה תקין, עבר טסט והפנסים האחוריים היו תקינים.